נר מצווה ותורה אור

הזית שמן של חג החנוכה

בהרמוניה שבין הגוף לרוח, בין הפיזי לרוחני, בין הארצי לשמיימי, יונת השלום מחזיקה את עלה הזית בפיה – את הזית שמן של חג החנוכה. המוטיב המרכזי של חג החנוכה הוא הדלקת הנרות, ומצווה להדליקם בשמן. בכלל, השמן מהווה מוטיב עיקרי בחג, והכל סובב סביבו – ממעשה ניסי פח השמן ועד המאכלים המיוחדים של החג. השמן הוא גיבור החג.

השמן והברית
השמן מוזכר במקרא כחלק משבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית שמן ודבש. השמן הוא המין השישי בשבעת המינים, וככזה הוא מקביל לספירה השישית בספירות הקבליות – היסוד, המייצגת את מושג הברית. הדמות המקראית השייכת לספירת היסוד היא יוסף הצדיק, כי יוסף הוא התגלמות הברית, כפי שמצוין במאמר המפורסם: "צדיק יסוד עולם". ובמעגל השנה, בימי החנוכה, נקראים בבתי הכנסת פרשיות המתארות את סיפוריו של יוסף.

יוסף: דמות הברית
יוסף במקרא הוא דמות דואלית – הוא חלק משבטי ישראל, אך יש לו גם שייכות אל האבות. הוא יהודי, חלק ממשפחתו של יעקב, אך גם אוניברסלי – נסיך מצרים, הוא איש ערכי וצדיק אך גם איש פוליטי ובעל כח ושררה. כך, יוסף מגלם את הברית – מהותו היא קישור בין הפכים וניגודים, יצירת קשר והרמוניה בין השונים ובכך, מבטא את אידיאל היופי בעולם. יופי, במובנו העמוק, שייך לאיזון, סימטריה, ניגודיות, קוהרנטיות, וחיבור בין כלל מרכיבי היצירה, וכך חג החנוכה הוא היפה שבחגים: היופי שבלהבה, הסימטריה בין הנרות, היופי של האור המאיר – ממחישים לנו את יופיו של יוסף.

יוון מול ישראל: עשו מול יוסף
המאבק בין יוון וישראל בחג החנוכה מבטא את ההתנגשות בין התרבות היהודית לתרבות היוונית-רומית-מערבית. גזרות יוון, שהתמקדו בברית המילה, היו למעשה מאבק נגד הברית – כי יוסף, שהוא התגלמות הברית והתרבות היהודית, עומד בניגוד ישיר לעשו, שמייצג את התרבות המערבית, התרבות היוונית-רומית-נוצרית\קתולית. התרבות המערבית והמסורת היוונית-רומאית מייצגות תפיסת עולם של "או-או" –או שאתה דתי בעולם נוצרי, או שאתה חילוני בעולם פוסט-נוצרי, או שאתה אוניברסלי ומקבל את כל האנושות, או שאתה לאומי וגזען, או שאתה צדיק חסר כח, או שאתה איש אכזר עם כח פוליטי בעולמו של מקיאוולי. עשו מבטא סתירה פנימית שאינה יודעת להתיישב. לכן, העולם המערבי נע במטוטלת היסטורית בין קצוות של אוניברסליות ולאומיות, דתיות ומתירנות.

העולם המערבי, בייצוגו בנצרות הקתולית, שואף לאיזה אור גדול, לחברה של אהבה, אוניברסלית ומוארת – אך אין קשר בין העולם כפי שהוא במצבו הטבעי לבין העולם האוטופי כפי שהוא מדמיין אותו להיות. לתרבות זו חסרת הדרגה, חסרת סולם, חסרת כלים, חסרת חיבור וחסרת ברית. אידיאל האדם בנצרות הוא הנזיר – אדם שאין לו ברית נישואין, שלא מחובר לאישה, לגוף, לכלכלה, לכוח, לעם, ובעצם לא מחובר לעולם. השאיפה כך כך גבוהה, כל כך רוחנית, אך גם כל כך מנותקת, שאין באפשרותה להתחבר למקומות הטבעיים של החיים ולהאיר את החושך של העולם, אז היא פשוט מתנתקת ממנו. "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים".

הברית: גשר בין ניגודים
יוסף לעומת זאת, מייצג את הברית – את מהותו של עם ישראל – והוא מבטא את העיקרון של "גם וגם", את היכולת להכיל ולהתמודד עם המורכבות שבין הפכים. יוסף, המיוצג בחנוכה, בונה את האור שלו בהדרגה, בהוספה של אור קטן ואור קטן, של נר ועוד נר. בכך, עם אורו המצומצם והמווסת, הוא מצליח להאיר את הלילה, את המקומות הנמוכים של החיים ולהפוך אותם בהדרגה למתוקנים. מול התפיסה הנוצרית שרואה בגוף, במיניות ובכסף רוע וחטא – התפיסה של יוסף, התפיסה של הברית, שואפת להאיר את כוחות החיים הטבעיים ולהתמיר אותם למקומות בונים ומתוקנים – המיניות לחיי נישואים של מחוייבות, משפחה ואהבה, הכסף ככלי לנתינה, צדקה ותרומה, הכח והקיסרות לממלכה צודקת ומיטיבה, וכך הלאה – להפיכת העולם הזה, הטבעי, לבית עבור האור.

עשו, יעקב ויוסף: מאבק מהותי
המאבק בין עשו ליעקב ויוסף כל כך שורשי, עד שגם דורות לאחר ניצחונם של היהודים על היוונים בחנוכה, הרומאים – ממשיכי דרכם של היוונים – מצליחים להביס את ישראל ולהחריב את המקדש בירושלים. באופן סמלי ומיתי, תת-הכרתי, מופיע בשער טיטוס ברומא תיאור בזיזת המנורה – החנוכייה – מהמקדש, כסמל לניצחונו של עשו על יוסף, של רומא על ישראל.

בסיפור המקראי, יעקב חוזר לארץ ישראל עם יוסף לאחר שהותו הממושכת בבית לבן, לקראת מפגש עם עשו. בלילה שלפני המפגש, יעקב מוצא את עצמו לבדו ונאבק במלאכו של עשו. על פי המדרש, בדידותו זו נובעת מכך שחזר לחפש "פכים קטנים" – פכי השמן של נרות החנוכה. יעקב, באיסופו את אותם פכים קטנים, מכין את הקרקע למאבק עם עשו, באסיפה של אורות קטנים היודעים להתאגד יחדיו ליצירת אור גדול ושלם – אור החנוכייה. בתוספת של נר ועוד נר, באור ועוד אור, בהדרגה, בסולם יעקב, בחיבור של שמיים וארץ, בברית שבין המצווה המתקיימת בגוף לאור המתקיים ברוח. בבריתו של יוסף – כי נר מצווה ותורה אור.

שתפו
Facebook
WhatsApp
Email

עוד מאמרים

פברואר 2025

על החירות

החלום, האמונה והחירות
לקרוא
    ינואר 2025

    לאט ובזהירות

    על הרחמים
    לקרוא
      ינואר 2025

      מבול

      עולם חסר גבולות
      לקרוא