לאט ובזהירות

על הרחמים

"אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות"
-מתוך המקרא, בראשית לג

יצחק, גבורה ודין
הדמות של יצחק בספרות הקבלית מייצגת את מידת הגבורה והדין, את מהות האש. לגבורה יש תפקיד חשוב בחיים – היא מקדמת את העולם למקום גבוה, טוב ומואר יותר. בעיקרון, אדם שהכל טוב לו, שהחיים מתנהלים איתו בטוב ובחסד, יש לו כסף, הצלחה, כוח – אם משאירים אותו לטבעו, הוא עלול להיגרר לגאווה ולהשחתת המידות. דומה למה שמתואר בסיפור המקראי על מצרים או סדום, שם היה עושר ושפע, "כגן ה' כארץ מצרים" – מה שהוביל לחברה מושחתת והיפר-אגואיסטית. השפע החומרי יכול לנתק את האדם מהמימד הערכי והפנימי.

במקום פנימי, מטרת הגבורה והדין הוא לחנך את האדם, אל היושר, הערכים, האהבה ואל ההתחשבות בזולת. כך שבפנימיות הגבורה שוכן אור – כמשפט השני של ברכת כהנים – יאר ה' פניו אליך ויחונך. מטרת הגבורה והדין לחנך, להאיר ולקדם למעלה – כאמרה המפורסמת – "חוסך שבטו שונא בנו".

יצחק ובניו: עשו ויעקב
יצחק אוהב את עשו, כי הוא מזהה את התכונה הזאת של הגבורה אצלו. הבעיה בדין, שהוא מר. יש בו מן התרופה למידות הרעות אבל כמו כל תרופה, היא מרירה. יעקב לעומת זאת, הנטיה שלו היא אל החסד – יעקב, שהוא מייצג את ספירת התפארת בקבלה, מייצג את הרחמים. התפארת נוטה לימין, אל החסד. – הוא מוהל את הצורך בגבורה עם הרבה חסד להוביל את העולם ואת האדם בנעם, בנחת ברחמים כמאמרה החשוב של מארי פופינס:
"cause a spoon full of sugar makes the medicine goes down"

המאבק המקראי בין יעקב לעשו הוא מאבק בין הרחמים לגבורה – כאשר יעקב לוקח מעשו הן את הבכורה והן את הברכה, הוא לוקח מעשו את הנהגת העולם, שהעולם הזה יהיה נתון לשליטתו, שהעולם יונהג ברחמים.

כשיצחק מגלה את זה הוא נחרד ככתוב "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" -בראשית כז כי כשהוא מבין שהעולם יונהג ברחמים, מה יהיה על תיקונו ושיפורו.

יעקב ויוסף: התמודדות עם עשו
בסיפור המקראי, יעקב בורח מעשו אל מולדתו של אמו, אל חוץ לארץ. כאשר יוסף נולד לו, הוא מרגיש מוכן לחזר אל ארץ ישראל ולהיאבק עם עשיו. כי יוסף הוא ההמשך של יעקב, רק בהטיה שמאלה – יוסף יונק את הרחמים של אבא שלו עם נטיה אל קו השמאל, אל הגבורה, כמו שכתוב שהיסוד, שהוא הספירה של יוסף, נוטה שמאלה.

יעקב ויוסף יחד מתמודדים מול עשו, להשתמש באש מתונה ומווסתת של הגבורה להוביל את העולם ואת האדם אל מקומו המואר ברחמים – ככתוב, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו יהיו לקש – כי אשו של יוסף הוא האש של חנוכה, אש של להבה, מוכלת, נעימה, מאירה – מול האש של עשו שהיא אש שורפת, מוגזמת, מרירה, מנותקת. לא מוכלת. חנוכה מוריד את האש ואת האור של ראש השנה, של ימי הדין, אל העולם בצורה מווסתת, ברחמים.

הכהונה והמצווה: איזון הגבורה והאור
הכהונה הדתית, המצווה הדתית ועם ישראל בהרחבה, הם הכלים שמכילים את האורות ומקיימים את העולם ברחמים, בהופעת האורות בתוך הכלים, בעולמם של יעקב ויוסף. איפה שיש התפרקות של היסודות המווסתים והמסדרים של הכהונה והמצווה בחיבורם אל האור, הופעת הגבורה בעולם מתממשת בעולמו של עשו – "ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" -בראשית כז – בהופעת הגבורה בצורה כאוטית – בייסורים – ללא כלים, ללא רחמים. במידה כנגד מידה.

איטיות ורחמים
ההתקדמות של יעקב היא התקדמות איטית, איטיות שמאפיינת רחמים ואת תפיסת העולם השמרנית – כפירוש רש"י, גדול חכמי צרפת על הטקסט המקראי – אתנהלה לאיטי – בנחת. שהעבודה של השיפור העצמי, של תיקון המידות והאישיות, תהיה מתאימה לקצב הילדים ולקצב העולם. בהתקדמות איטית, עטופים ומוגנים בתוך סוכה של רחמים חיים ושלום אל עבר העולם המואר, הקרב ובא.

שתפו
Facebook
WhatsApp
Email

עוד מאמרים

ינואר 2025

נר מצווה ותורה אור

הזית שמן של חג החנוכה
לקרוא
    ינואר 2025

    מבול

    עולם חסר גבולות
    לקרוא